פסק דין
לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בסכום של 40,000 ₪ וכן ליתן צו עשה.
על פי כתב התביעה נהגה הנתבעת לרשום רכבים אשר השכירה לאנשים וגופים שונים על שם התובע, כאשר התובע מעולם לא שכר רכבים אלו. כתוצאה מפעילות זו נגרמו לתובע נזקים רבים, שבין היתר כללו רישום דוחות תעבורה וחניה על שמו. התובע זומן מס' פעמים למשפט בגין דוחות אלו, נרשמו על שמו נקודות במשרד הרישוי, הוטל על חשבונות עיקול על ידי עיריית ירושלים בגין הדוחות. כל זאת כאשר התובע לא שכר את הרכבים מהנתבעת, וכאשר הנתבעת השתמשה שלא כדין בפרטיו של התובע ורשמה שלא כדין רכבים על שמו.
ביום 25.8.06 קיבל התובע לראשונה דו"ח תעבורה לפיו הוא עבר עבירת תנועה באמצעות רכב השייך לנתבעת 1, ונדרש לשלם סך 750 ₪. מבירור שערך התובע עלה כי פרטי התובע נמסרו למשטרה, כאשר נמסר למשטרה על ידי הנתבעת 1, כי הרכב היה בזמן ביצוע העבירה מושכר לתובע. התובע פנה מייד אל משרד הנתבעת, התברר כי העבירה הנ"ל תועדה במצלמה משטרתית וכי הרכב שביצע את העבירה הוא מסוג טויטה מס' 25-070-51. לדברי התובע, הוא מעולם לא שכר את הרכב הנ"ל מהנתבעת, והרכב לא היה ברשותו ביום ביצוע העבירה.
על פי כתב התביעה, התובע סבר תחילה כי מדובר בטעות, וביקש כי תינתן הודעה מתאימה בעניין לשם ביטול הדו"ח שנרשם על שמו. לטענתו,נהדף בסירוב על ידי הנתבעים.
התובע נאלץ להגן על עצמו מפני הדו"ח המשטרתי, פנה לעו"ד ושילם לו שכ"ט בסך 2,500 ₪.
לטענת התובע, פנה שוב אל הנתבעים ודרש את התיקון בטרם יפנה לצעדים משפטיים. הנתבעים טענו בפני התובע כי הם ביצעו בירורים ואכן נוכחו לדעת כי הטעות שנפלה כולה של הנתבעים, ואף מסרה הנתבעת הודעה למשטרת ישראל ובה הודתה כי הטעות ברישום הדו"ח המשטרתי הייתה שלה וכי התובע לא שכר את הרכב ביצע את העבירה.
התובע דרש מהנתבעים לפצותו בגין נזקיו הרבים שנגרמו לו. התובע טוען כי הנתבעים התחייבו בפניו כי אכן יפצו אותו בגין הנזקים, אך בסופו של דבר חזרו בהם וסירבו.
לאחר שעברו שבועות מהאירוע הראשון, התובע קיבל לידיו הודעה על ביצוע עיקולים מצד עיריית ירושלים על חשבון הבנק שלו, וזאת בעקבות דוחות החנייה.
מבירור עם עיריית ירושלים נודע לתובע כי דוחות החנייה הם בעקבות עבירות חנייה שביצע רכב שמספרו 89-448-57 ואשר הוא בבעלות נתבעת 1, וכאשר גם הפעם דוחות החנייה הוסבו על שם התובע בעקבות הודעה ורישום שלא כדין מצד הנתבעים, שמסרו לעירייה כי הרכב היה מושכר לתובע בעת ביצוע העבירות.
כפי שמצויין בכתב התביעה, לפי הרישום של עיריית ירושלים ופרטי העיקולים, מספר הדוחות של הרכב הנ"ל שבבעלות הנתבעת הוא 8 דוחות, כאשר הסכום שנדרש התובע לשלמו הנו 2,200 ₪. בכדי להסיר את העקולים שהוטלו על חשבון הבנק של התובע, נאלץ לשלם לעירייה סך 2,100 ₪.
בנוסף, התובע קיבל הודעת ממשרד הרישוי כי בגין עבירות תנועה שהוא ביצע ורישום נקודות על שמו, הוא נמצא בסכנה של שלילת רישיון ועליו לעשות הדרכה בנהיגה נכונה.
מכיוון שהתובע ידע כי אין על שמו נקודות שמחייבות לעבור הדרכה, בירר העניין עם משרד הרישוי ומשטרת ישראל, ונוכח לדעת כי נרשם על שמו דו"ח תעבורה מיום 17.9.06 ושבגינו נזקפו לתובע 8 נקודות וכי דו"ח זה נרשם גם הוא בעקבות רישום רכב השייך לחברת גודלק על שם התובע, זאת למרות שהתובע מעולם לא שכר את הרכב.
עוד טוען התובע כי ביקש להישפט בגין הדו"ח הנ"ל בבית המשפט לענייני תעבורה, שכר שירותי עו"ד , התנהלו מספר ישיבות ולבסוף בוטל האישום נגד התובע.
בנוסף, התברר לתובע כי נרשמו על שמו חיובים בכביש 6 בסך של 4,300 ₪.
בעקבות ההתנהלות של הנתבעים ועל סמך הנחיית והמלצת בית המשפט, הגיש התובע תלונה כנגד הנתבעים למחלקת ההונאה שבמשטרת ישראל.
על פי כתב ההגנה התובע פועל בחוסר תום לב כאשר הוא החליט לנצל לטובתו את הטעות שנעשתה פעם אחת בלבד על ידי הנתבעת, על מנת לזכות בסכומי כסף ולהתעשר שלא כדין.
הנתבע 1 מודה שנעשתה טעות טכנית על ידה ,פעם אחת, כאשר הרכב מס' 25-070-51 נרשם על שמו של התובע, אך הטעות תוקנה מיד על ידה לאחר שהעניין נבדק, והנתבעת דאגה להוציא הודעה מתאימה למשטרת ישראל. מעבר לכך, לא נעשתה כל טעות.
לטענת הנתבעים, בין התובע לבין הנתבעת נחתם הסכם ביום 6.8.2006, לפיו הושכר לו רכב מסוג מציבושי לנסר.
התובע ביקש לשכור רכב נוסף וביום 19.8.06 קיבל לידיו רכב נוסף מסוג טויוטה קורולה שמספר 89-448-47. זהו הרכב שבגינו קיבל התובע את כל הקנסות והדוחות, ולגביו טוען כי לכאורה לא שכר אותו מעולם .